בעולם בו

אהבה יקרה

מכל מטבע

עובר לסוחר,

רק התפילה

אינה חתומת פנים,

רק היא לא תשיב

את הפנים ריקם,

למרות שאין לה

פנים.

 

לכן נעמת לי,

לכן קראה לי

לקרוא בשמה,

הפכה לי לחם חוק

ומים במצור

בצר לי,

והנה אני שוב

תחנונים,והנה

לא רק תכולים

השמים,שמעים,

הנה פתאום

הוטב לי.

 

קורא את המילים

הסדורות,בנות האלף,

והנה ,יום אבל

יום תענית,

ויום חג לי,

הנה על כתפיי השחות

הטלית הרקומה כחול,

ובאמת,באמת,שדי לי.

 

אוי צפת, צפת

אוי עיר מעט

אוי עיר מקלט,ברחתי

אל הסמטאות אל השמים

אוי טובת הפנים,

מאירת העיניים,

והלא היטב,היטב ידעתי

שזר ונכרי אני עימה

זה לא יום

ולא יומיים

ולא כדאי לי שוב

הסתר פנים.