כולם הולכים באותה הדרך, צחק קוהלת על כולם,

תראו הם נעלמים אי שם בדרך, הצינו להם סולם.

עולים מעלה לתת דין וחשבון, גדולים וגם קטנים,

אני שואל בתום:כמה סולמות הורדו למי מחוברים.

 

החיוך העצוב על שפתי,תראו כמה טובים עוזבים,

אנשי רוח, יוצרים, משוררים, הרשימה עוד בעננים.

כולם הולכים בשקט,כמה רעש משמעים הנשארים,

הם רוצים להעיר אותם,כשאחזה בהם שלוות אלוהים.

 

אני קטונתי בינכם,אך לפעמים מקננת בי מחשבה,

האים אותי יזכרו, את שירי יקראו,אפילו המשפחה. 

כולם הולכים אל תמהרו, השערים תמיד פתוחים,

תמשיכו לכתוב,תמשיכו לשיר,תהנו לכם מהחיים.

 

החיים האלה זה ניחוח הטל בבוקר,הקפה המהביל,

החיים זאת הזריחה בכל בוקר,שמובילה ישר לשביל.

עצרו את הזמן, תצאו למרחבים, תראו יש כבר זיתים,

אל תחפשו גבוהה,בדרך לשעלבים יש ענבים מתוקים.

 

כולם הולכים, עמוס קינן הקדים,יוצר בעל שיעור קומה,

חיפש את הסולם זה שנים,עלה למעלה לדרכו הארוכה.

אז מה חברה כולם הולכים, גם עשיר וגם עני שבעניים,

גם חכם וגם כסיל,אמרתי לכם הכל נמצא שם בכתובים.