צפיתי היום בתכנית על שרי אריסון, אולי יראה פלצני ... התרשמתי מכנותה, מרגישותה, מחשיפתה לקשיים שהיו לה במשך חייה להתבלט, הביישנות שהילכה עליה אימים, שלא יכלה לדבר לפני עשרה אנשים.בכל שעת השידור הילכו לצידה יחצנים המלווים אותה על כל צעד ושעל, אני מבינה שזה המעמד המחייב, מאמינה לה שכסף הוא צורך שאפשר לעשות איתו הכל, אך הרגישות המופלאה שלה, התרומות לבתי חולים, למכון ויצמן ולעוד בלי סוף פעילויות פִילַנְטְרוֹפִּיּוֹת, מתוך נדבנות אמיתית ורגישה, מדהים בעיני.

אהבתי