גל ועוד אחד

מרחיק ממני

את התמונה

שפעם הייתה כל כך חדה בראשי.

דמותך נעשית מטושטשת

מגע שפתיך נדמה כחלום ישן

מילותיך נשמעות כצרור מילמולים

לא מובנים.

ואתה-

כאילו קפאך השד

נעלמת מעל פני השטח

כמו היית בדמיון המופרז שלי

חסר הגבולות

חסר מעצורים.

 

בבקרים עולה לו עצב נוגה,

בלילות מגיח לו כעס מהול בכאב.

וכל הנסיונות לשכוח עולות בתוהו

וכל החיוכים

גורמים לייסורי מצפון.

ובעייני השמש אפורה

והפרחים מורכנים מטה באכזבה.

 

הכל כבר אינו שווה בלעדיך

אהוב רחוק- קרוב.