לא זה לא רק הרגליים, הם לא לבד בסיפור,

הנה גם הם הידיים, תראו איך נפל לו הפור.

האצבעות עמדו מלכת, לא מלטפות יותר,

כמו עץ בשלכת, אצבעות גרומות הוא מוותר.

 

הגוף שחוק, עשרות שנים, חתמו באהבה,

עיניים אומרות הכל,מתי תגיע אותה שעה.

רגליים עמדו מלכת, אצבעות עמדו מלכת,

רק אתמול היה כוכב,איך נפלה עליו שלכת.

 

חמודי אים אתה לא יכול, באמת לא חשוב,

בחיים זה לא הכל,כי גם מתוק הוא החרוב. 

תראה החיים הם זיכרון,בא נצרוב אותו יחד,

לחיות בכיף עד היום האחרון,רק לא להיות לבד.