קצה חבל הטבור18/08/2009 19:24 | עליזה ארמן זאביבית, נוף, סמטאות ילדות,
לובשים, פושטים, חליפות מראם,
מותירים עקבות תעלולי הזמן.
לעיתים נסדקים, מתפוררים,
מתבלים, נשחקים עד דק,
יש, נהרסים נבנים מחדש.
גם הזכרונות הצרובים בתוכנו,
של אותם דימויים רוחניים
נסדקים, משתנים בחלוף,
מקבלים תפנית, דרך פתלתולה לא מתוכננת.
היסודות מוצקים כסלעים,
אנו כמהים, עורגים, נושאים אליהם עיניים,
חוזרים ושבים, מתחברים
לקצה חבל הטבור.
לעיתים יהא זה משטה בנו,
כל אימת שהלב מבקש. |