מכלול אהבותיו 02/09/2009 02:02 | שני
דמעותיי זולגות עד זב דם , הכאב אינו מרפה משחרר את חציו אל לב חלש . אתה , כאן מולי מוצב בשדה הקוצים הקודר . ואני מושיטה ידי לחוש את מגע עורך הקטיפתי . אך, ידי נצרבת כלהבה קטנה באש בוערת .
ובליבי נותרה התהייה האם לחצות את הנהר האסור ? האם לנוע עם מכלול מכאובי ? תהייתי אינה פוסקת איכה אמצא תשובה ? הלא בידי האל נתונה היא ? או שמא פזורה היא באוויר אהבתך ? אינני משכילה בדבר . רצוני גורע, משתוקק להיות עימך
נסחפת עם מי הנהר שתחילה נדמה כי מתוקים הם לגמתי ממעיינות אהבתך . אך, מרה היא קודרת , שורפת , שוטפת כסערה את אהבתי . מושכת , לא מרפה . אוספת את כוחותיי אל תהום מפילה את אהבתי אל מפתן . דוחקת, בועטת, כעובר רך ברחם אימו המשתוקק לצאת אל אוויר העולם ולהכיר את מכלול אהבותייך |