לו יכולתי להטמין,

עמוק בנבכי הזמן ,

את משאת הנפש דאז.

לו יכולתי להשליך לתהום,

כל שביב של כמיהה מאז.

 

לו יכולתי לזעוק לא עוד !

למרוד ברגש אכזב.

לו יכולתי לחדול לכאוב

לכתך לשדות הבר.

 

והייתי

כערבה הבוכייה.