חושך.
בדיוק לזה התכוון הגורו השחור כשאמר "ויהי אור". כמו מין הפסקת חשמל ברדיוס חמישים קילומטר. לא שהיה מקור חשמל כלשהו במרחק חמישים קילומטר, פשוט חושך. עלטה. אפלה. כעת יכול היה הגורו השחור להתרכז בעצמו.
מבלי להשמיע רחש, אפילו לא הגה, שפתיו חתומות, הוא צעק את שמו של אדון היקום. איש לא שמע את הצעקה, אך הוא צעק. פיו לא זע, אך הוא צעק. אם מישהו היה שומע, היה מספיק לשמוע את המילים הבאות בטרם היה צונח מת:

"נרניי!!"

כך צעק הגורו השחור מבלי להשמיע קול.

כמו מרחוק התגלגל רעם. אותו דווקא שמעו. בכל העולם אטמו אנשים את אוזנייהם והביטו לשמיים. כלבים ברחובות פילדלפיה נבחו. אריות בסוואנות אפריקה שאגו. קופים ביערות אינדונזיה צווחו. אך שום דבר לא נשמע מעל הרעם התגלגל.
ולפתע נשמעו מילים בתוך הרעם.
המילים נאמרו, והרעם נדם. באותו רגע התנפל גל צונאמי על חופי ברזיל. באותו רגע תקפה סופת הוריקן את יפן. באותו רגע זעזעה רעידת אדמה את אוסטרליה. באותו רגע הציתה אש את יערות קונגו. באותו רגע קבר השלג תחתיו את פולין, גרמניה וצ'כיה. מי ששרד והצליח להעלות מזכרונו את אותם מילים אימתניות ששמע, מצא במוחו צעקה שלא הבין את פשרה:

"יינרן!!"

רק אחד לא נבהל. הגורו השחור, שהיה בכל מקום בו פגעו מהפכות הטבע, ישב בכל המקומות האלה ושתק. הוא שיכל את רגליו, הרים את ידיו כלפי מעלה, והחל בהתעצמות.