אנחנו בראש ובראשונה ילדי היקום שלמים יפים מושלמים בכל פרט-כיוון שאנחנו חלק מאין-סוף,בהיותנו שכאלה,מוקנית לנו הזכות להיות ראויים לכבוד ולאהבה ואנו מחוייבים לא להסתפק בפחות.כשם שכל טיפה בים מכילה את האוקינוס כולו כך גם אנו מכילים את החיים כולם,כמו הגאות והשפל בים כך גם אנו עולים ויורדים עם זרמי החיים.מקבלים את העובדה שרק השינוי הינו קבוע ונחושים בדעתנו כי כל הקיים הנו כפי שהוא אמור להיות.גם כאשר איננו יודעים מדוע.בזרועות החולשה טמון כוח המבקש לצאת לחופשי בתוך תחושת הכאב קיימת הנאה המחכה להתממש במשעול המכשולים שוכנות הזדמנויות,לכל אלה המביאים אלינו את מורי הדרך האלו נכיר תודה לעולם ועד.אנחנו חלק מתוכנית גדולה,וכל אחד וכל דבר יש לו מקום בתוכנית הגדולה הזאת,בזכות ולא בחסד,זכות המעניקה טעם ומשמעות לחיים,מה שאנחנו רואים ומעריכים כעובדות מציאות אינו בהכרח האמת,כי הכל תלוי בעיניי המתבונן,באמונותיו,בדעותיו,וברגשותיו

את האמת אנו שומעים בשלווה,כשמוחנו שקט.הקול הרך שמדבר ללבנו בלחישה,הוא הבורא היוצר את הרגש בתוכנו,המנסה להביא למודעות שלנו את מה שאנחנו באמת,מה שאנחנו אמורים לעשות ואת כל הדברים הידועים לנו זה מכבר.כל רגע חדש הוא נשף של הזדמנויות חדשות כל יום הוא כמו תפוח בשל שמחכה שיקטפו אותו.שוב ושוב נקצור את היבול,נהנה מהשפע אך לא נבזבז אותו-כי מה שישנו הוא יקר המציאות,ועד מהרה יהפוך לנחלת העבר.כשאנו צועדים במשעול האמת אנו מרגישים שבתוכנו זורמים יופי ושלמות של כל מה שאנחנו,של כל מה שאחרים הינם,ושל כל מה שישנו. אנו בוחרים בדרך העדינות,הנדיבות,הרחמים,הקבלה וההערכה בעזרת אלה מוחנו יהיה מלא. מלאות כזו תיצור אהבה בליבנו,ואהבה בליבנו תיצור אהבה בחיינו.