ההילך21/09/2009 17:38 | עליזה ארמן זאביעל ספסל שכוב ההילך
מנותק מהייקום, אדון לעצמו.
ללא זמנים ומועדים,
חשוף בשקיפותו לעיניי כל.
עוברים ושבים סביבותיו מצקצקים,
עולם כמנהגו נוהג.
ביום השמש קופחת
בליל, נוגס הקור.
על ספסל שכוב ההילך,
טומן ראשו, אדיש לגורלו.
לעיתים יקיץ למצוא פת לחמו,
הספסל... יוותר בבדידותו.
אנשים בשולי החיים. |