פעם,

ביום הכיפורים

שנת תשל"ג,

בתוך שלל הספרים היפים

של תחילת כיתה ב',

איבדתי את אימי

כלומר,אימי איבדה את

עצמה,נו,רוצה לומר

אימי איבדה את אחיה

ביום הראשון למלחמה,

ומעט אחר כך

את אביה

שאיבד אף הוא משהו,

את עצמו לדעת.

עם השנים,לאחר שאיבדתי

את אימי,איבדתי

גם את עצמי

בלי לדעת.

קראתם לה:

"מלחמת יום הדין"

אבל קול פנימי

אומר לי

שהיא עדיין לא הגיעה,

ובמחשבה לאחור

אלפי שנים

אני יודע

שכל מלחמות ישראל

ימי דין היו

גדולים כקטנים,

אבל למען השם

שמידי דור עומד השטן

לימינו להרשיע,

מדוע אף פעם איננו

נותנים את הדין בזמן

רק ממלאים את בתי הקפה

ובתי הזונות

ומחכים למשיח שיגיע

לתת את הדין

כאילו,שיישאר בינינו

אין דין

ואין דיין.