תמיד כבר שנים

ערב יום כיפור

שעה אחת אנחנו שם

פרחים  להורים

אליהו ובלה יפה

עומדים ומספרים סיפורי זכרונות

על אמא  שעבדה כל כך קשה

וגידלה 4 בנים כמעט לבד

על אבא שעבד  והרויח כמה שהרויחו אז

על כסף שלא היה בבית

על אבא שיצא למצרים לצבא הבריטי ל 3 שנים והשאיר את אמא

נפתלי שיצא לבריגדה

ויאיר שהלך לפלמח

ועכשיו אומרים

אוי קשה

ומשם מבקרים את יאיר ואישתו אחינו

ואחר כך יוצאים להגיד שלום לשכנים

פרדקין איש גלילי אגרונום

איש עבודה

גיסיה האחות והאגדה

משפחת מקלר  אנשי  יבניאל

איש סוכנות שהכשיר את הקרקע בחבל לכיש

טוביהו איש פיתוח בנה וניהל את באר שבע

אליהו שנדרובסקי

נקרא בפלמח ירקונה

קצין קצין

תמר אורן שנרצחה בפרדס בידי מסתננים

מלי אנגלסרט

נרצחה שהגיעו מסתננים לגנוב את הפרה מהרפת

עברנו ליד משפחות שבניהם נפלו במלחמה

בית בית

את כולם הכרנו גדלנו

דיברנו

כולם גידלו אותי ליפטו

קראו לי עודלה

דאגו שמחו והיו עצובים

הכל ביחד במושב המיוחד הזה

וחזרתי אל תמר לרחובות

לעבור את יום הכיפורים

עודד יפה