ראיתי אותו את האדם השונה, הוא ישב שם בצד, מרוחק עניים גדולות, שפתיים -אדומות ונמש בצד

ושולחן ליד, ישבו שישה ילדים, ולחש רחש, עבר סביבם. כל החברה בכיתה, ידעה על האדם השונה, יש לו מחלה, כך אמרו, נסתרת. והוא תמיד ישב בצד, מבודד. לא איתם, לא בגלל המחלה, אלא בגלל הסטיגמה. שהדביקו עליו, הוא ידע שהמחלה תלווה אותו, כל חייו. ובסופו של דבר, יצטרך לחיות איתה בשלום