הבוקר שאחרי

כשהאור יעלה פרצופך יתגלה

אני אקום ואסתובב במיטה,

אתה תביט בי כאלף שמשות בוהקות,

ובך אני אביט בשתיקה.

איך זה אהבת אותי השבוע

ובבוקר הזה אין שינוי,

כשאתה מיוחד ומקסים (כל החרא)

ואני בן אדם לא ראוי?

קשה לי כל כך שאתה רוצה עוד,

ולי זה קשה להעניק,

בשבילך אהבה זה כל יום וכל לילה,

בשבילי אהבה זה מחניק.

אולי עם הזמן אתה תצליח לשבור את החומות שנועדו להגן,

את מה שהראש לא רוצה להבין

והלב לא מסכים לתקן...