אילו דיברנו

הייתי אומר,

ואז היית את

עונה,

אחר כך הייתי חדל

לדבר אל מול יופייך

המשתקף ביופייה 

של השקיעה,

וכמו מים מתוקים

הייתה באה מתגנבת

בינינו השתיקה.

 

אחר כך עם קולות

המים הרבים

הסכורים מבעד הנפש

חומות של זיכרון

ושל מיתה,

הייתי מספר לך

במילים יפות מאלה

על יופייה של הבריאה

ושטבעתי פעם

כן,שהאיר עליי

יומי האחרון.

 

או אז אולי מעשה כשפים

הייתה צונחת על כתפך

יונה צחורה עם עלה של זית

ותספר בלי דאגה

או שיגעון

כי קלו כבר המים

והיית אז מצביעה

ללמדני בתורך את השמים,

על המאורות הגדולים

לממשלת היום

ועל הקטנים שלממשלת הלילה

ואחר כך הייתה באה נשיקה

לקבל פני שלא די לה

ומברכים היינו שיכורים

בין החיים למוות

על התום,

ויהי בוקר,ויהי ערב

יום ראשון.