הרוח פוצחת במחול

מרקדת על קצות אצבעותיה

מעיפה את העלים הנבולים

מקררת את ערפי ההולכים

ושבים.

מותירה את העצים

ערומים מצאצאים,

מיותמים בבדידותם

ורק ענפיהם

מעטרים

את גזעיהם.

שורשיהם בלו

לעת זקנתם

עייפים מן הסתיו

האכזר

שעם בואו

כל החי

נעלם.

 

הציפורים מתעופפות,

הצמחים מתכנסים

בקרקע האטומה

ורק האנשים

רוצים לחזות

בנועם הסתיו.

להתכרבל במעילהם

לחמם איבריהם

ובגרון צורב

לזעוק לאביב

 להקיץ מתנומתו

הארוכה.