ללא שם

29/10/2009 22:28 | קרול

לצנוח לאדמה כמו יונה שסועה. כנפייך לא יכולות לנוע עוד,

אפילו לא תזוזה אחת קלה. צונחות למטה, הישר לתהום חייך.

המוות יפה, את חושבת ולא יודעת איך נראה בכלל חיוך על שפתייך.

אין לך פנים עוד.
את אוהבת את המוות, משתוקקת אליו כל כך.

רוצה אותו קרוב אלייך, שמשם ייצמח היבול הטוב ביותר

משם, תצמחי להיות את,

לפרח שתמיד רצית להיות, אך הוא נושר עם הזמן

עלה פה, ועלה שם

וחלקיקים שלך פה

וחלקיקים ממך שם

נפש שצומחת על חורבן

נופלת כמו יונה שסועה לתוך בור

 

תהום חייך.