ירדתי למכז המיסחרי שליד ביתי

ראיתי חבורות חבורות של נערים

בגילאי שבע עשרה בערך

ללא כל תכלית צועקים מקללים

מדברים שטויות ראשם חלול

לבושים במייטב האופנה באלפי שקלים

רק קובי פרץ  גרס מכוניות ומשטרות

מענינים אותם

הטימטום ממש זועק מפניהם  לשמיים

חשבתי לעצמי אלו העתיד של המדינה היי נערים אולי תלכו הביתה

תקראו ספר חס וחלילה תכינו שעורים תכתבו איזה שיר

בדרך המילים עניתי לעצמי אין עם מי לדבר

ההורים שלהם כניראה הרימו ידיים

או שפשוט הם יותר גרועים מהילדים

הם יהיו אים בכלל החילים של מחר הנהגים של מחר ההורים של מחר

האזרחים של מחר אפילו עכשו בשעה מאוחרת  בלילה

אני שומע את אותם נערים יוצאים לבלות בצרחות איומות

הם לא מתחשבים באנשים שמחר חס וחלילה עובדים

הם רק יוצאים עכשו לבלות וחוזרים בשעות

הבוקר המוקדמות  כל השכונה אז תתעורר

ויגידו לעצמם אין עם מי לדבר

לא מזמן ביקרתי בשוודיה וראיתי את ההבדל

התבישתי ולא האמנתי כמה אנו מדינה של פרימיטיב

איזה עתיד יש לנו אני שואל