בחוץ עננים אפורים, וגם בי. למרות האמונה והתקווה, והציפיה לעוד אהבה. בגשם כזה תמיד הייתי שמחה. ומרימה אל - על את כפות ידי. ועכשיו אני מרגישה עצבות, כאילו עולם הפוך נהיה, בדידות עצומה. ואין מבין, כאילו מגדל התרסק, בלי שהרגשתי. והעננים אפורים כיסו את מעט השמש בליבי. ומקווה ליום טוב יותר מחר

עננים אפורים בליבי