הוא גזל את נשמתה, הוא אנס אותה,

היא הייתה עוד ילדה,גזל את נשמתה.

הכל נשאר במשפחה,כך היא לי אמרה,

אצלנו האמונה,חשובה יותר מכל נשמה.

 

הדמעות זולגות להן, קולות קטועים של בכי,

היא הייתה אחת הבנות,שירדה מדחי אל דחי.

מה אכפת לך אמרה,את מי זה מעניין בכלל,

הייתי המום מכעסה, נערה כה יפה,כמה חבל.

 

הם חיים את חייהם,מסתירים את האמת,

הכל נחבא בבתיהם,אמונתם חשובה כעת.

לא לא ילדה נאנסת,לא נשמתה שנרצחה,

גם אם היא תתמוטט, לא יחפשו,אם ברחה.

 

עולם מוזר סגור בגיטו,עולם של שטרימלים,

איש לא יסגיר את בני ביתו,נשים עים שביסים.

אנשי חושך ואור צבועים, מתחת לשטיח מטאטים,

ילדה קטנה אונסים, כולם ממנה הם מתנערים.

 

זה זה הדוד עם הזקן,עים הכובע הגדול המיוחד,

זה שקוראים לו צדקן, זה שמתפלל תמיד ברעד.

הוא גזל את נשמתה,היא לא תשוב לעולם,

להיות אותה ילדה שמחה,מאושרת באור כמו כולן.