~פחד~ ככל שהזמן מאבד את עצמו לדעת כך נפשי יותר ויותר מתפכחת מזדקקת ומצטללת מתוך טירוף הדעת הדעת והטירוף עולה ומתוודעת לעונג יום חג לחיות. לאט לאט. מפחד שתמות לי ככה סתם תמות לה פתאום ~מגננה~ אני מטרה מהלכת ובעצם גם אתה הסיכויי שאיזה חץ רעיל שלך יתביית בול פגיעה בלב שלי האוהב אותך כשאני מטרה מהלכת ויפצע הוא בערך כמו הסיכוי שאיזה חץ רעיל שלי יתביית עליך בול פגיעה בלב האוהב שלך כשאתה כל כך רחוק כשאתה הולך ובא הולך ובא אתה מבין? ~הבטחה~ אני מבטיחה לך למרות שהזמן מטיס אותי לאבדון בלי דעת לא יעבור שוב יום שבו לא אחשוב עליך מהיום ועד שעה אחת שלמה וארוכה מאוד מזוקקת וצלולה עולה עולה ומתוודעת ומתעלה אל פרק זמן של עונג יום חג כזמירות השבת של פעם ארוכה ארוכה בלתי נדלית ומתמתחת כצליל מיתר רוטט ענוג וערב מתנגן בנועם זך ומזכך אמתיק שעתי כמתק הממתק כדמדומי שחר עולה כהנץ חמה זהרורי קסום באור מתמלא לאט לאט לאט שעה אחת שישים דקות שלושת אלפים ושש מאות שניות ביחד ואין אחר בלתך. אולי יותר... אך לא אחת פחות! עד שאמות לי ככה סתם פתאום ~סוף דבר~ לעולם לא נפגע האחד בשני כך שלעולם לא ניפגע! לעולם הטוב הזה לא ירצה להיעלם תמיד נוקיר ונכבד תמיד יקרה בינינו משהו טוב ורק טוב באמת רחוק מן העין קרוב אל הלב עכשיו זה מוכח מן הסתם ואין שום ספק עד שנמות ככה סתם פתאום מה עוד נבקש ולא יהי? אני שולחת אליך במייל מתגלגל את הפחד הגדול את המגננה האמיתית שלי את האהבה המבטיחה כל אחד לחוד וכולם שהם אחד אותי בבת אחת ומצפה לשובך בקרוב עם געגוע ענק אני.

משלוש יוצא אחד