סרט01/12/2009 23:22 | ענת אגמיאחר כך קשה היה
לשוב למציאות
השמות רצו על המסך
והלב נצבט סיום.
החדר הואר
ואותו הכלב
שנבח קודם לכן
נובח עכשיו.
לפעמים אני תוהה
כמה בן אדם יכול לשאת.
ידיים קטנות מנגנות על הפסנתר
אני מנסה להישאב החוצה
מן הבור.
שחור ולבן
שחור ולבן
אני לוחש לי
כמו הקלידים.
ענת אגמי |