יום בהיר אחד ניגש איש לרופא ואמר לו שנדמה לו שאשתו מתחרשת.

לשאלת הרופא, מדוע הוא חושב כך, ענה האיש, כי אני מדבר אליה כל הזמן אך היא לא עונה. הייתי רוצה שתבדוק אותה אך מבלי שתיפגע.

הרופא הנחה את האיש שישוב אל ביתו וממרחק של 15 מ' ידבר אליה ויבדוק אם היא מגיבה. במידה ואינה מגיבה, שיחזור על דבריו במרחק של 10 מ', ואם שוב לא תגיב שיחזור על דבריו במרחק של 5 מ' ואם גם אז לא תגיב, שיתקרב ממש אל אוזנה.

וכך אכן עשה האיש. שב אל ביתו וראה את אשתו מכינה אוכל במטבח. הלך לסלון שנמצא כ-15 מ' מהמטבח ושאל "היי בייבי, מה את מכינה לארוחת הערב?" האישה לא עונה. התקרב לפינת האוכל וחזר על שאלתו, אך האישה שוב לא הגיבה, התקרב אליה עד כדי 5 מטרים וחזר על שאלתו, אך שוב לא ענתה. התקרב לאזנה ושאל ממש ממש מקרוב "היי בייבי, מה את מכינה לארוחת הערב?"

האישה הסתובבה אליו וענתה "כבר חמש פעמים אני חוזרת ואומרת שאני מכינה צלי, נמאס לי כבר, אולי תלך לבדוק את שמיעתך?"

 

ומה מוסר ההשכל אתם שואלים? ובכן, הסיפור מראה איך לעיתים כל אחד מאיתנו מתבצר בעמדותיו ולא ער לליקויים של עצמו