בוקר שלא מצליח להאיר את היום,תחושה של חוסר ביטחון,

זריחה אפורה על ארץ חלומותי ,מנסה לראות מבעד לחלון.

חלון התיקוות, חלון ההבטחות,חלון שפתחנו לרווחה לשכנים,

קיבלנו זריחה אפורה,כל יום מותירה אובך, כל יום מופתעים.

 

וואי דקירה,יה ירייה,מה פיצוץ,פק עוד פינוי,כך עם ישראל חי,

זריחה אפורה הופכת לשחורה אצל איזו משפחה יקרה, די !!!

אני חי בערפל הזה,מחפש כיוון שונה,אולי המנהיגים עיוורים,

מובילים אותי מערפל ילדותי.לבגרות של חוויות במים עכורים.

 

בגיל שישים ואחד לראות חיילים מתעמתים עם אחים שוב,

אני חשבתי שארץ הקודש,ירושלים,יהודים יחד זה החשוב.

החשוב זה אנחנו העם היהודי,החשוב זה ההיסטוריה שלנו,

מי ידאג לנו מחר "המואזין", אולי תתעוררו הלו אחים אנו .