בין גלי הים שטופי הקצף

בין ארמונות מלאכותיים עמוסי גרגר החול

מתנדנדנת לה מהנה ועד הנה

מתהלכת לה בפטרול תת עורי

פיתוליה התהומיים נודפים סכנת מפולת

תלולים תלולים כפסלי הקודש

רגליה איתנות, עורה צרוב

משמש חסרת רחם, מעמידה חסרת קיום

זמן חסר משמעות ומחוג מזדחל

הוא רק מתקתק בכעס

בין תקתוק למגע, והוא כבר הסתלק

מסופקת או לא, זאת לא ניתן להניח

בין זיופי קולה, אנקת אמת אי אפשר להבטיח

אף אוזן בלתי מזויינת לא תפענח

אך אולי אלו עיוותי צורתה אשר מסגרים את הנאת המת כבר

מבלי משים לב עד דופק, ועוד אחד הסתלק

ולה נותר להעביר עם עצמה עוד רגע אחד רוטט

 

ערב נוחת נחיתת אונס חסרת מאור

על פינה דימיונית היא מתנוססת

עוד אהבה כלכלית ברוחה, ממנה שוב מסתלקת

ללא גיל ושם, רק אינסטינקט חייתי אותו היא מבקשת

בבית, מסלקת ממנה את ביגדי העור והאור

את הריחות הרבים

ניחוך בושם מופרך של כול אותם הגברים

בין זרם מים קולח, אחד לשני

מסננת שיר ערס לילד דימיוני

כי אף בבגד עור חושפני שאינו מסגיר

לפרוצת החופים צץ לפתע רגש אימהי