נמאס מאותה שגרה משעממת, של לקום ולא למצוא את עצמך במסגרת הזוגית שבנית. לפעמים דווקא החודש, או השבועיים, האחרונים. נראים כמו נצח, בשביל אותו אדם. ורק הדמעות חונקות בפנים, למרות שאת יודעת שאת תעברי, שאת יכולה. אבל יש עוד מחשבות, ומה יקרה אח"כ. אם אני לא יסתדר במקום החדש. מה יהיה? אבל מצד שני, אני יודעת שיש שמש בקצה, והיא תמיד מאירה

שמש בקצה המנהרה