מפוייחת בתמימות,

כתמים זעירים שיופיעו עוד הרבה

רוצה להמשיך להסתכל על העולם

בעיניי הכחולות, נקיות.

 

ואנשים שרואים מכסים את פניי

מאמצים אל ליבם, אל התום

ועיני הסגורות מביטות בעיוורון,

על צד העולם שבאור.

 

ונצני הבגרות עם העת הפציעו

בשלות שהגיעה ודוחקת לצאת.

ועפר מציאות חדר לעיניים

וראו, והתמלאו בדמעות.

 

ותמימות לא תהיה לעולם משומרת

היא סם שמתפזר,מתמוסס.

וחממה מסוגרת,וטוהר וילדות,

כל אלה ישארו מאחור.