פעם, על נייר לבן עם שורות כחולות, כתבתי לך "אהובי" והתכוונתי. כנראה.

זה היה אז תחילת הסתיו וישבנו מתחת לבית מחובקים.
הייתי תמימה, והאמנתי באהבה

פעם, על עץ בזמן טיול, חרטתי את השם שלך
וגם הכנתי לך פסלון מיוחד שכתבתי עליו את המילים
זה היה כבר בחורף ,
כבר לא הייתי כל כך תמימה, אבל אהבתי אותך

פעם, על חתיכת פלסטיק ישנה שמצאתי,
הכנתי בשבילך הפתעה
ואהבת אותה ותלית בחדר
והייתי מאושרת משמחה.
מאוהבת.

פעם, נסענו ביחד מחוץ לארץ, זה היה כבר בקיץ
והחזקת לי את היד והבטחת שהכל יהיה בסדר
והיה.
וקצת התעצבנת עליי בסוף הטיול כי הייתי תלותית
ואולי קצת צדקת,
אבל לא באשמתי.

פעם, ביום ההולדת שלי
פגעת בי ובכיתי
ואז החלטת שנשבר לך ודי, ולקחת הפסקה
ואז הבנת אחרי יומיים שאתה לא יכול בלעדיי
ואני קיבלתי אותך בזרועות פתוחות ובאושר צרוף

פעם, בכריסטמס הקודם, החלטתי שאני רוצה עץ,
ותמכת.
והלכנו לקנות את כל הקישוטים היפים,
והייתי שוב שמחה , למרות שהיית קצת אחר.
וקישטתי את העץ, וגרמתי לו להיראות כאילו יש עליו שלג.
אבל לא באת.

פעם, כשאמרת לי "אני אוהב אותך ומתגעגע" בטלפון,
האמנתי.
ואז סימסת לי את שלושת המילים האחרונות שרציתי לשמוע,
"אנחנו צריכים לדבר"
ושברת לי את הלב