בְּצֵל של נחמות

מאת: שירת הים

יֵשׁ כָּאן שדרות
בְּצֵל שֶׁל נחמות,
אַךְ מוֹסִיף קוֹלָן להתמהמה.
הַיָּם לוֹבֵשׁ כָּחֹל
בַּסַּעַר הָאָרֹךְ,
תכופות מַרְכִין רֹאשׁוֹ לַמֵּזַח.

ברק העננים,
שמים מוארים,
לבי אליך מת ומתגעגע.
האהבה מושלת לה,
כנסיכת כלולות אבודה,
מקציפה הלובן בפניה.

ברושי ההר סרוקים,
ברוח מתפרצים,
ועל גבעה הבית מיותם,
מקצץ זנב בריח כה מוזר,
זה הבית עדן שם רקמנו.

תחת לשונך יציע המחר,
אל מיטת אפיריון מובחרת,
מה שלא מזיק, אותי רק מחשל,
מובל בזיק של חן כזה.

20.01.05©

שירת הים