כְּשֶׁאַבָּא וַאֲנִי
יוֹצְאִים לְטִיּוּל,
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים
בְּאוֹתוֹ הַמַּסְלוּל.

יָשָׁר יָמִינָה
שְׂמֹאלָה סִיבוּב,
וְהִנֵּה הַגִּנָּה
מוּל עֵץ הֶחָרוּב.

סַפְסָל יָרֹק,
מַגְלֵשָׁה אֲדֻמָּה
וּבַקָּצֶה הָרָחוֹק –
נַדְנֵדָה כְּתֻמָּה.

אַבָּא מִתְיַשֵּׁב
אֲנִי מִשְׁתּוֹלֵל וְנֶהֱנֶה
וְחוֹשֵׁב שֶׁעָמֹק בַּלֵּב
הוּא קְצָת מְקַנֵּא.

הִנֵּה אַבָּא שֶׁל סֶלַע
לֹא מִתְבַּיֵּשׁ
מִסְתּוֹבֵב בַּקָּרוּסֶלָה
כְּמוֹ בֵּן שֵׁשׁ.

אַחֲרֵי שָׁעָה בְּעֵרֶךְ
כְּשֶׁנַּעֲשָׂה קָרִיר וְחָשׁוּךְ
חוֹזְרִים בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ
אֲבָל הָפוּךְ.

הוֹפּ, הִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
הִנֵּה הַדֶּלֶת הַיְּרֻקָּה
וּבַפֶּתַח עוֹמֶדֶת אִמָּא
רַק לָנוּ מְחַכָּה.

לַטִּיּוּל יָצָאנוּ