דאגה יקרה09/01/2010 01:52 | ירוןאת נכנסת הביתה סוגרת אחרייך את הדלת ועומדת באמצע הסלון. הבית שקט, כולם ישנים. את מסתכלת בשעון השעה כבר 03:22 מאוחר, ואת שוב שיכורה. את מנסה להוריד את הנעליים שלך ומתנדנדת לצד שמאל, הורדת את הנעל הימנית סופסוף, עכשיו נשאר לך רק את השמאלית. את מחליטה שהיא קשורה חזק מידי ואומרת לעצמך 'אני אשכב לישון 5 דקות ואז אני אוריד אותה'. את עולה במדרגות לכיוון החדר שלך וכשאת מגיעה למדרגה העשירית את מתחילה להקיא. את סותמת את הפה בעזרת היד שלך כדי שאולי לא ישמעו משהו אבל זה נהפך עוד יותר גרוע. את מקיאה על עצמך ואת רוצה רק להגיע למיטה שלך, את חייבת להגיע לשם, אין לך יותר כוחות לעמוד על הרגליים. הגעת לחדר, לחצת על הידית והיא ירדה למטה. את דוחפת את הדלת קדימה ונכנסת אחריה לחדר. את רואה המון בלונים וארבעה אריזות של מתנות סגורות ועטופות יפה. עטופות בצורה שרק אמא יודעת לעטוף, ואז את נזכרת... אתמול היה לך יומולדת 20 ...'פאק איך שכחתי', זה בטוח מה שאת אומרת עכשיו לעצמך. ואז את פותחת בעדינות את המתנות, כדי לא להרוס את העטיפה המהממת של אמא. ואת מתרגשת מהמתנות היפייפיות ואומרת בלב תודה לליאור אחיך הבכור ולסיגל אחותך הקטנה ואז, את שמה לב למחשב.. ואת שמה לב שהוורד פתוח. את ניגשת לראות מה כתוב ואת רואה את המכתב הזה ואז את קוראת אותו עד הסוף כל מילה ומילה וזולגת לך דמעה חמה וכואבת ואת מצטערת ואת נורא נורא מצטערת עד שכואב לך בלב ששוב חזרת שיכורה הביתה, כי כשהמכתב הזה ייגמר את יודעת שהוא ייחתם ב "אוהבת אמא"... אז בתי היפה שוב חזרת שיכורה ושוב פספסת את החיוכים של כולם ואת סיגלוש הקטנה, היא כל כך רצתה לחבק אותך...מתי תחזרי אליי? מתי אקבל שוב את בתי הקטנה? אוהבת אמא |