מאז שהלכת21/01/2010 16:56 | שנימאז שהלכת לא נישאר לי דבר פרט לחדר הריק,
עיניים עצומות לרווחה וחיוך המגשש בין פינות העצב ,
גם לילות החורף היו קרים יותר מאי פעם
,בחלון חדרי נשקף מבט ערום של אהבה נשכחת .
שמיים בהירים הדירו רגליהם משעתי ,
שהו בחלל הכאב מחפים עד זב דם את זדונו ,
משוטטים כיושבי ברזל בין רחובותיו . " |