בדומית החדר

בדומית החדר אני שומע
צחוקך המתגלגל
חיוכך המאיר את החשכה
בחדרי כבר לא זוהר.

בדומית החדר אני יושב
מגע אצבעותיך עוד זוכר
מלטפות את נימי נפשי
מוציאות את הטוב שבי.

בחשכת החדר אני מכונס
דמעות זולגות בדומיה
זכרונך קורע את ליבי
מדמם בתוך אגם השכחה.