מקלף את עצמי,כמו בצל שגורם לי לדמוע,

קליפה ועוד קליפה,מסיר מעלי לתת מרגוע.

לגופי שעיפה,לנשמה שנפגמה,מכל העוולות,

תמיד תליתי במוסר,בחמלה,באהבה תיקוות.

 

מקלף את עצמי,כמו תפוח זהב מונה פלחים,

פלח ועוד פלח,סוחט את המיץ החמוץ מבפנים.

לטהר את עצמי,מכל מה שנספג בי עד לזקנתי,

להגיע לגן העדן שחלמתי,שהבטיחו לי בילדותי.

 

מקלף את עצמי,כמו קיווי חום מחוספס מאוד,

להגיע אל הנקודות השחורות,לאמר לא עוד.

לא לעלבון בגלל המוצא,בגלל הצבע שדהה,

לא לעלבון בהיותך שונה,בגלל המין והאמונה.

 

מקלף את עצמי,כמו מנגו גדול,עסיסי כה טעים,

כמו ההורים שמהם נוצרתי,שנתנו לי את החיים.

מקלף את עצמי,ללא בושה ערום ועריה לפניו,

לשפוך את טענותי על עולמו, להציגו במערומיו.