דווקא כעת,כשקר בחוץ ,זו העת להכנס עם ספר טוב למיטה ולהפליג למחוזות רחוקים.ואני נזכרתי כעת בפסטיבל ההספדים לג'.ד.סלינג'ר שכתב את"התפסן בשדה השיפון"-ספר שאני באופן אישי לא אוהבת,וחשבתי הרי הולדן ק.,גיבור ספרו, היה מיזנטרופ מושבע[שונא אדם]מתבגר מורד עם בעיות זהות,ממש כמו אביו מולידו ,ושפתו הקלוקלת מלאת הקללות אותי עצבנה."ואביו" הסופר המפורסם שהסתגר בערוב ימיו,היה אדם שלילי לכל הדעות, כנראה יצר את גיבורו בדמותו שלו.והבוקר מצאתי כתבה מעניינת ב"ידיעות אחרונות"[מוסף 7 ימים,ע"מ19 ]העיתונאי שכתבה, אורי משגב ממש דיבר מגרוני וכתב- "כעת מותר להודות:אין שום דבר נעלה או זן בודהיסטי בהסתגרות מיזנטרופית של סופר דגול..רבים מהכותבים נדרשו לאותו מעשה הסתגרות מיתולוגי וקשרו לו כתרים מפליגים של הערצה והשתאות..."[ובל נשכח את רוצחו המופרע של ג'ון לנון שרצחו בהשראת הספר ובסנטראל פארק, שם מתרחש החלק הארי של העלילה] -הכתבה על סלינג'ר בהחלט שווה קריאה.ממליצה!ומעניין אותי מה קהל קוראים שמכיר את יצירותיו, חושב בנידון. שתהא לכולנו שבת יפה וחמימה.

"לאן עפים הברווזים כשקר בחוץ"? [הולדן קולפילד,מתוך "התפסן בשדה השיפון,"סלינג'ר]