עת נטשוני נשות הדממה

שותק מילים שורשיי באדמה

אחזוני בזרועותיהן

נשות זימה

לעשותני עבד לתשוקותיהן

חפצו..

ואני מתהלך בצילם של עצים

מסתיר פניי מהן

ראשי טומן בחול הלבן

והמה עושות מגופי מזבח לתאוותן

מפשיטות ומלבישות בי יישויות

פעם הלך ופעם מלך חוצות

עת נטשוני נשות הדממה

עת לקחו ממני צלילי אהבה

לנגן בחוצות היוצר

הייתי עירום ממילים וצלילים

מקבץ בדרכים מעט אהבה

נשען על קולמוסי היבש ממילים

צמא למעט השראה טהורה

ללילות מלאי כוכבים

למות למות שוב מההתחלה...