היה הוא אחרון לצאת מן הארון

צינה אחזה גופו העירום

היו כאלה שיצאו לפניו

ומיד אושפזו במחלקת

טיפול נמרץ

הוא שמר במחבואו על שפיות

מנסה לנשום ריחות של תקווה

אוטם אוזניו לכעס אדוניו

לבכייה של אשת אדוניו

שאך לפני שעה הייתה אחוזה

בזרועותיו..

נזכר איך סחט מגופה מיצי עינוגים

כשלהקת נגנים להם מנגנים

איך הלילה עטף גופם בלחישה

עד הגיע הבוקר ועיניהם עצמו לרחשי

הברושים...

עד הגיע אדונו רכוב על סוסו הלבן

כשבידו שלופה חרב הגסיסה

היה הוא האחרון לצאת מן הארון

אחרון למות בזרועותיה האוהבות...

כשפתחה את דלתות הדמיון

למבטו המפוחד למבטו האחרון...