פירורי חמלה פיזר על ליבה

עטפה במילים של אהבה

בלילות נתלה על פיטמתה

שואב ממנה את כל כוחה

גופו דבק לגופה בתשוקה

עת זרחה החמה נשכחה

עייפה ושבורה במיטתה

מיוסרת מזכרונות עבר

מלילות ריקים ללא תקווה

בודדה גלמודה ללא אהבה

מביטה בפרחים שנבלו בחלונה

בדמעות הזולגות על הרצפה

בתמונתו המחייכת מן הקיר

חובק אותה בחיוך מאיר

פוסעת פסיעות אחרונות

אל עבר עולם השיכחה

שותה אל קרבה מירורים

ועוגה מרה מדבש

בשמיה שוב הופיעו עננים...