מאת: שירת הים



עורה והתבונן בערב,
באופק האפל...
הבט לאהבתי עם רגש
חוש את הזמר שבלב.
ינתבו בך פעמיה,
בעמק התקווה.
כי תיצרור בה טעמיך
באלף פרח וזריחה.

אייה אותה הדרך
שזימרת לכבודה ?
שמע נא לי לרגע,
אני נשרפת לתוכה.
ואפסו כוחותי לפתע ,
בין התוגה של המרחב ,
היום אני חובקת
עלטה בנתיב כוכב.

ודממת כוסית היין
במיטבל העננה,
עוד נוטפת וחורקת
נשיקתנו בעשן...
ואורות חיוורים בליל
אותה עוד מחפשים,
במקום שבו הפסקנו
נדמו ניגוני פעמונים.

לא פעם אחת, ביקשתי
ללכת לי לדרכי.
טעם שפתיך מאד אהבתי,
ונאלמתי בנפשי.
תולה שוב, עיניים בשמים
במשעול הכוכבים,
זיו שלהבת לבבך, ידעתי
שם מרגוע למנוחתי.

אייה היא, אותה הדרך
שזימרת לכבודה ?
שמע נא לי לרגע
אני נשרפת לתוכה.
ואפסו כוחותי לפתע ,
בין התוגה של המרחב
היום אני חובקת
עלטה בנתיב כוכב.



©27.02.04

שירת הים