מפשיטה דמעות

קר מדי מכדי להוריד את כל הצלקות
להלביש את הדף בדמעות
ולהיוותר עירומה
קר מדי
אבל זה הזמן המושלם
לומר לך שאת
את
נתת לי את כול האהבה
ופצעת אותי לא פחות
פיזרת מלח על הפצעים שבעצמך יצרת
לא חסכת ממני מילים
לטוב ולרע

איך אוכל לשכוח,
מילותייך מהדהדות בראשי כבר שנים,
התקרבי, התרחקי,
תהיי בשבילי דמות אחרת
אך תגלמי גם את הרגשות המתאימים.

ילדת ייאוש- תמיד הייתי
מלנכולית ושונה
מסתגרת בחדר עם דמעות ודפים
ואת הנחת לי ליפול אל התהומות של עצמי
של עצמך
בגללך

קר לי בין המילים,
בואי תכסי אותי בחיבוק ונשיקה
קשה להסתכל להן בעיניים-
במיוחד לעצמי
בעיקר כשלבד
וכשבלעדייך

היה קל יותר לברוח
רחוק יותר מארבעת הקירות של חדרי
רחוק יותר מבין השורות
רחוק ממך
ומהבית

עכשיו חיי מתועדים
שיריי מקועקעים על בשרי
עמוק יותר מכפי שניתן לתאר
אני בודדה
מצולקת
שונה

קשה לכתוב בית לסיום
כשהבית שבנפשי מתפרק
קל יותר להרוס
מאשר לבנות
ואין,
אין סוף לסיפור