ותוציא לחמה מבין שפתיה

ונתנה בפיו פרורי מצה

והוא הגדול שמשון

ללוש ביקש את גופה

ועמד מולו המן הרשע

לבוש מכף רגל ועד ראש

בבגדי בליינים אסורים

קולו נישא עד לפלשתים

בואך קרית גת

באשקלונה רעדו מקצפו

ונמלטו אל בירת הים

ושמשון בן גוליית הפרסי

עמד מנגד קוצף כגל

באמתחתו כרפס ביצה

וקרפיון

הנוסיף להכותך בלימון

שאל הפרסי בחיוך

עזבני למות בין שכנותיי

ביקש שמשון בן גוליית

ובאתי עד בית האסורים

לשאול שלום יעקב אחי מאיר

והמה בני הזונים לא הכניסוני

תחת כנפיהם ותחת גפנם

והראו לי את ישבניהם

ביום ההוא נפלו עליי

צרורות מצה והמיתוני

ותצא סופיה בת נמרוד

במצהלות

וסיסרא טבע בים של דמעות