אני חולף מול בית-הספר  שלי ביסודי

איך עברו להם הרבה שנים כמה תמימות נפלאה היתה אז באוויר

 הנה כיתתי בהפסקות שיחקנו בגוגאים ובקלפים הייתי מוכן לחזור לאותם ימים

להרגיש את אותו מבט חודר של מלכת הכיתה אל מולי

 הייתי ילד שובב עם כינים 

הכל לעגו לי כל מי שלעג לי קיבל ממני אגרוף לפרצוף ובכה

פעם עשיתי קרחת בגלל הכינים

 מאז הפסיקו ללעוג לי לא היה על מה

 ועדיף שכך