העיר הארורה הזאת,

בכל פינותיה זיכרונות.

ובעוד שאתה הרחקת לעיר אחרת ,

ואינך מתנגח בפינות,

אני נשארתי כבולה,

לעיר ולמה שבתוכה.

אילו רק הדברים היו הפוכים,

אתה היית הנוכח ואני הנעדרת,

אתה היית הכבול ואני המשוחררת.

כיצד היינו מרגישים? אחרת?

ולמען ההגינות:

העיר - אין זאת אשמתה

והיא כלל לא ארורה.