ככתובת קעקוע

12/04/2010 21:05 | עליזה ארמן זאבי

מתבוננת אל מול דף עירום וערייה,

מצליב מבט ממרומי לובנו.

מזמין אותי להטמע אל קירבו,

להתנחשל בין שורותיו,

להתערסל, להשיח סודותיי, להיות לאחד.

בוהה נוכח צחור הדף

נקי הוא ללא רבב.

רוקמת בין שתיקות תחרת מילותיי,

מעטרת ביינות שוזרת כיסופיי,

אורגת לאיטי עורמת, מסדרת במחסניי.

עד בוא זמן...

יעלה הסכר על גדותיו,

אשיט על מימיו מחרוזת שיריי,

הותיר חותם ידיי ככתובת קעקוע,

חקוקה עד אחרית.