אני זוכר...
את המעיינות הצלולים של ילדותי,
את הגנים הירוקים, שם גדלתי,
את הסביבה החמימה שאהבה אותי,
את השבילים בהם רצתי, השתוללתי.

 

אני זוכר...
את הנפילות, את הפצעים שנפצעתי,
את תעלוליי המוגזמים שביצעתי,
את אמי הדאגנית, הנפלאה,
תמיד בסוף שקט נפשי בזרועותיה מצאתי.

 

אני זוכר...
את הפריחה באביב, את הורד עם הקוצים,
את הירוק של הקיץ העוטף עצים,
את השלכת של הסתיו,
את הלבן של החורף, גלידי קרח הנוצצים.

 

אני זוכר...
את אהבתי הראשונה,
את הילדה החייכנית , המשונה,
איך שמחתי מנוכחותה, התאכזבתי מעזיבתה,
איך התבודדתי בלעדיה בשכונה.

 

אינני זוכר...
אם הרגשתי את הזמן שחלף מהר,
את השנים שהתחלפו כשרשרת.
כי האמנתי שאשאר תמיד צעיר.
לא הוזהרתי בשום צורה, בשום שלט.