הן מילותיי המה המחיות אותך

בנוגסי ממך רסיסי תשוקות

עיניי שקופות מאהבה עזה

ידיי מגששות בצינתך

עיניי מחפשות רגשות

ואת כנציב של מלח

ניצבת עצובה ושותקת

ואני אוסף אהבותיי

ומשליכן אל הים

אוסף מילים וכותב

בכאב בכאב בכאב

אין בי עוד שלווה ורוגע

אין בי אושר של רגע

רגעים אני בוכה בניכר

כשגופי מת פתאום

ואין אוויר בראותיי

מניח על ראשי הכר

בורח אל הדמיונות

אל תריסי השכנות

אל חתולי הרחוב

הנובחים משמחה

אל כלבי הים השוחים

על הגבעות בשתיקה

אל מתכוני החימר

וירקות עצי השיכר

פעם הייתי הר.....