מחיר הגאווה22/04/2010 19:28 | עליזה ארמן זאבימתרפקת אל העבר, מחייה זמן אבוד,
ימים מנומנמים בחלוף, נשענת על חלומות בהקיץ.
משקל האיבה, המריבה,
כנגד משקל האהבה,החמלה.
זמן מתעתע, מתנחשל ברסיסי זכרונות.
רוצה להושיט ידי...נצרבת היא,
שיח ודברים עימך, הגאווה משתקת
להלך אליך...מדרך רגליי ממאן לכת,
ריחך נותר ספון במצולות הנפש.
עם השנים נבנו חומות וביצורים
שקעו בם כמרבד כיסופים.
כשהדהד קולך קרא בשמי,
באחת נפרצו הסכרים
דמותך אחות למולי
הלב...פורש כנפיים.
ההיית או חלמתי חלום.
מסתירה פניי כשקיעה שהתאחרה
אל לו לאדם...בגאוותו.
|