|
לו הרהורַי היו ירוקת,
פושה אט אט עדי כרבול,
עת בחמאת ליבי ,סכין מחלוקת,
בותרת חד, קהת-בילבול.
לו נעתרתי לחודה,
בו חדה לי את חידודה.
סכין מחלוקת החיים,
ניצבת בי ניצב.
פולחת לי תנאים,
שופדת לי מצב.
לו הרהורֵי ירוקת
הטחיב ליבי, חודה,
ולא תוכל לכרות את
חיי בכל מאודה |