שעת צהריים.
הרחוב שוקק חיים.
ישנם עוברים ושבים,
כמו בחשבון בנק פרטי.
ישנם מתווכחים ורבים.
ישנם נעים בהילוך איטי,
ישנם ממהרים מאוד,
דוחפים ועוברים ללא כבוד.

.

וישנו איש קטן, רזה
ששוכב על המדרכה.
מנמנם, ישן כזה.
בשבילו עוד לא זרחה הזריחה.
שתי ידיו הן כרית לו,
השמים הם שמיכה.
הרוב לא מבחין בקיום שלו,
לאחדים הוא בדיחה.

 

ישנם עוקפים את האיש,
ישנם קופצים מעליו.
הוא ממש לא מתרגש,
לא כועס ולא נעלב.
כי האיש נכנע כבר
במלחמת הישרדות.
בשבילו הכל נגמר,
רק קשה לו היפרדות.

 

כי האיש אינו לוחם,
מלחמות לא בשבילו.
אם גם רעב ללחם,
הוא עבד המצפון שלו.
מלחמה כמלחמה,
האכזר הוא ששורד.
הנצחון בלחימה
הוא על חשבון המפסיד.